פסק-דין בתיק ב"ל 6906-12-08

1.         התובעת הגישה תביעה לדמי לידה, למוסד לביטוח לאומי, לאחר שילדה ביום 9.7.08 .

2.          התובעת עבדה כשכירה בחברת "דנגור זהר" (להלן החברה), אשר בבעלות אביה, תקופה של שנה ותשעה חודשים בסה"כ- מיום 1.10.06 ועד 8.7.08- היום בו ילדה ויצאה לחופשת לידה.

3.          מ- 1.10.06 עד 2/08 בסה"כ 17 חודשים,שמשה התובעת כמנהלת משרד ובין היתר הייתה אחראית על חישוב שכר העובדים בחברה,חישוב כמויות זכוכית ותמחור הזמנת לקוחות, ושכרה החודשי היה 4,000 ש"ח . מ-1.3.08 עד 8.7.08 - בסה"כ  4 חודשים , ללא כל שינוי בתפקידה , שכרה החודשי  הועלה ל- 6,000 ש"ח .

4.         במסגרת חקירה שערך הנתבע במהלך חופשת הלידה של התובעת, סיפרה התובעת לחוקר מטעם הנתבע שהגיע לביתה, כי היא "מסייעת קצת מהבית" לעסק המשפחתי "למשל משכורות אני עושה בבית מביאים לי את כרטיסיות העבודה של העובדים ואני מכינה אותם, זה לוקח לי יום בערך.  אני גם עושה חישוב כמויות ומחירים  של הזכוכית כשזה גם יום יומיים ועדכון חשבונות לקוחות . כחודש אני מסייעת לו בערך בין 3-4 ימים כעזרה לעסק משפחתי. אני לא יכולה להתנתק ..." (נ/2).

5.         בהחלטתו קבע המוסד לביטוח לאומי, כי שכרה החודשי של התובעת, לצורך חישוב תשלום דמי לידה הינו 4000 ש"ח לחודש,לאחר שבמסגרת חקירתה הסתבר לנתבע שהתובעת עבדה במהלך חופשת הלידה באופן חלקי, ובהתאם לכך שולמו לתובעת דמי הלידה לפי הכנסתה שקדמה להעלאה בשכרה, בהסתמך על סעיף 56 לחוק הביטוח הלאומי. על החלטה זו  ערערה התובעת בתביעה שלפנינו.

6.         לטענת התובעת, היות ומדובר בעסק משפחתי, במהלך חופשת הלידה שלה, מרצונה החופשי, התנדבה לסייע ללא כל תמורה כספית למעסיקה שהוא אביה, לטענתה תרומתה הייתה רק "בחישוב המשכורות בתחילת החודש, ובבדיקת עבודתן של הפקידות שעושות את עבודתי,כל אלו נעשים ללא תמורה כספית ומישום שמדובר בעסק של אבי...", לפיכך לטענתה, היא זכאית לדמי לידה בהתאם להכנסתה מעבודה בארבעת החודשים שקדמו למועד הלידה, כאשר שכרה החודשי האמיתי, היה בסך 6000 ש"ח לחודש (ברוטו).

להלן עיקר טענות הצדדים:

7.         לטענת התובעת, עבודתה במהלך חופשת הלידה, הייתה שולית ואין בה כדי לענות על הגדרת "עבודה שלא במשק ביתה" כמתחייב בחוק. לטענתה היא לא עבדה מחוץ למשק ביתה במהלך תקופת חופשת הלידה, ולכן לא היה כל בסיס להפחתת דמי הלידה להם היא זכאית. התובעת הוסיפה כי,  לאחר שחזרה מחופשת הלידה המשיכה לקבל את אותו השכר, מה שמעיד על העלאת שכר אמיתית, וכי אין מדובר בפיקציה, שכן תנאי העסקתה הוכחו באמצעות תלושי השכר אשר הוצגו לבית הדין. לטענתה, סוכם עם מעסיקה שהוא אביה, שהעלאת שכרה תתבצע בתום שנת עבודתה הראשונה, אולם, למרות בקשותיה, ומאחר ואביה ניכנס להוצאות גדולות בעסק בשל מעבר העסק למקום אחר, העלאת השכר נדחתה בחמישה חודשים לאחר המועד המוסכם.

8.          הנתבע טען בסיכומיו, כי העובדה שבזמן חופשת הלידה, התובעת ביצעה עבודה חלקית עבור העסק של אביה, ולא הועסקה עובדת מחליפה באותה העת, מצביעה על חוסר נחיצות בתפקיד, אותו מילאה התובעת, וכל שכן  לא הייתה כל הצדקה ממשית ואמיתית להעלאת שכרה בשיעור של 50% שככול הנראה הייתה העלאה פקטיבית ארבעה חודשים לפני מועד לידתה, על מנת לזכות בדמי לידה גבוהים . עוד טוען הנתבע, כי לא הוכח על ידי התובעת ששולם לה בפועל שכר ע"ס 6000 ש"ח , שכן התובעת לא הציגה תדפיסי בנק להוכחת גרסה זו. 

9.          בנידון דידן, נשאלות שתי שאלות , האחת- האם רשאי היה הנתבע להפחית מגובה דמי הלידה של התובעת מהטעם שבמהלך חופשת הלידה עבדה התובעת "שלא במשק ביתה".

השניה- האם העלאת שכרה של התובעת בארבעת החודשים שקדמו ללידה הייתה אמיתית וריאלית, או שמא העלאת שכרה של התובעת, מ-4000 ש"ח בחודש ל-6000 ש"ח בחודש  הייתה פיקטיבית, על מנת לזכות בדמי לידה גבוהים יותר. 

דיון והכרעה

10.        סעיף 49 (א) לחוק הביטוח הלאומי התשי"ד - 1953 (להלן-החוק), קובע:

" המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת במשלח ידה".

ס' 56(1) לחוק קובע כי:

" המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה:

(1)        בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה".

            בסעיף זה, העניק המחוקק לנתבע, סמכות לשלול דמי לידה במלואם או בחלקם, בכפוף לשיקול דעתו.

11.        לעניין שיקול הדעת שעל המוסד להפעיל בהקשר לסעיף זה לחוק, נפסק: